צדוקים ובעלי היתר הנאה מד"ת

אבות דרבי נתן פ' ה אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא: אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית. אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים וביתוסין. ... והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום: לפנינו סקירה קצרה של מהלך ההיגיון אשר הביא ליוצרות כת הצדוקים אשר שלט תקופה מסוימת בעם ישראל שלטון כמעט מוחלט- המלכות, הכהונה, הסנהדרין וחלק ניכר מהעם היו צדוקים. ראשית המהלך הוא בטענה "אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית?"- אין עבודה בלי שכר. טענה זו נכונה כשלעצמה. אלא שרבם של צדוק וביתוס לא למדם שאין שכר, ההפך, הוא אף נתן עצה כיצד לקבל שכר כפול: "ויהי מורא שמים עליכם כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא". מכאן מסתבר שטענה המוצגת- "אין עבודה בלי שכר"- טענת כיסוי היא. הטענה האמיתית לכן- "שכר לעתיד לבוא אינו שכר". על כן ההקשר- "והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם."- הוא השתלשלות ההיגיון ישירה, לומר: "אם השכר מחויב ומוכרח להיות ממשי, ואף על פי כן ריבון העולמים לא פתח מוקדי חלוקת שכר בעולם הזה לעבדיו, אין לנו אלא לדאוג לעצמנו לכלי כסף וכלי זהב וליטול את שכרינו". ולמה נזקקו לטענת כיסוי? כי הטענה האמיתית- "אני רוצה שכר כאן ועכשיו"- מכוערת היא. מסתבר שפיתוי לשכר כאן ועכשיו, פיתוי להשתחרר מאופי זולתני של יהדות הוא פיתוי קשה הוא, לכן בתקופה מסוימת הצדוקים הצליחו ואף שלטו. והסיפור לא נגמר בכך. רק כמה מאות שנה עברו וקמו בעלי ההיתר להנאה מד"ת, כדי למצאו דרך אחר להשתחרר מאופי זולתני של תורה. אותו עניין למעשה- "אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית?" . לא, הם לא כפרו בגלוי בעולם הבא. הם פשוט התעלמו ממינו. אבות פ' ד מ' ה :"הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם". אף אחד ממחברי ההיתרים להנאה מד"ת לא טרח להתייחס למשנה זו. תפלו רק בהיתר גופו, בלי להתייחס לשאלת העולם הבא. אפשר לנסות וללמד עליהם זכות, לומר- מובן מעליו הוא ששלילת עולם הבא זה עונש, כיוון שמצאנו היתר- אין עבירה עוד וממילא אין עונש ואין מה לתרץ. אלא מי אמר שזה עניין של עונש? זה פשוט מכללי הוגנות בסיסיים- אי אפשר לקבל שכר פעמיים. מי שקיבל שכרו כאן לא מקבלו שם. הרב או אברך שקיבל שכר בעולם הזה כבר קיבל ואין עוד. נכון. בעלי היתר- "השכירים" אינם כצדוקים, לא העיזו לכפור, העדיפו להתעלם. אין זה חשבוננו מה עדיף. חשבוננו לדאוג לא להיות מושפעים מפתיים אשר המירו זכוכית נוצץ כאן ביהלום שם. חזרה לתוכן ענייני

אין תגובות: